מאמן השופר

השברים הם שלושה קולות באורך בינוני, כדוגמת קול אנחה או גניחה, שאורך כל אחד מהם כשלושה טרומיטין. התרועה היא קולות קצרים קטועים ורצופים, כדוגמת קול הבכי. יש אומרים שהתרועה היא שלושה טרומיטין, ויש אומרים תשעה; למעשה תוקעים תשעה, ובדיעבד אם תקעו שלושה יצאו. ואפשר להוסיף בתרועה יותר מתשעה טרומיטין, ובתנאי שהקולות יהיו רצופים בלא הפסק.

תקיעה היא קול ארוך ופשוט, ואורכה צריך להיות לכל הפחות כאורך התרועה של אותו סדר. בסדר תשר״ת התקיעה צריכה להיות כאורך שמונה עשר טרומיטין (שאורך השברים כתשעה והתרועה תשעה), ובסדר תש״ת או תר״ת כאורך תשעה טרומיטין. שיעור זה משתנה לפי התוקע והשופר: המהירים תוקעים תשע טרומיטין בשנייה ורבע, והאיטיים בשתי שניות וחצי. הרוצה לצאת לכל הדעות יאריך בתקיעות תשר״ת חמש שניות, ובתש״ת ותר״ת שתי שניות וחצי.

צריך להפסיק בין התקיעה הראשונה לשברים ולתרועה שאחריה כשיעור של נשימה, וכן בין השברים והתרועה לתקיעה האחרונה, מפני שהתקיעה היא ביטוי של שמחה ושלום, והתרועה והשברים ביטוי של בכי ואנחה, ואין לחבר ביניהם. השברים צריכים להיות רצופים, וכן התרועה, ואם הפסיק באמצע השברים או באמצע התרועה כדי שיעור נשימה — לא יצא. לגבי המעבר שבין השברים לתרועה בתשר״ת: יש אומרים שצריך לתוקעם בנשימה אחת (ובלבד שיפסיק ביניהם הפסקה כלשהי כדי להבדיל), ויש אומרים בשתי נשימות; ונוהגים בתקיעות דמיושב שלא להפסיק בנשימה, ובתקיעות דמעומד להפריד בנשימה.